פסק-דין בתיק ת"צ 1988-06-10

1.                   בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה שאושרה כייצוגית.

נושא התובענה הוא היקף ההרחבה של כיסוי ביטוחי למכשיר רדיו בפוליסה לביטוח מקיף לכלי רכב.

2.                   התובעת ביטחה אצל הנתבעת (" שירביט") רכב מסוג פולקסווגן פאסאט מס' רישוי 22-406-51 ( "הרכב") לתקופה מיום 01.01.09 עד יום 31.12.09, לפי פוליסה מס' 57-570021479-09 ( "פוליסת הביטוח"). פוליסת הביטוח כללה הרחבת הכיסוי הביטוחי לרדיו שלא הותקן ברכב ע"י היצרן מלכתחילה (בלשון המדוברת "לא אינטגראלי").

ביום 24.01.09 נגנב הרכב. שירביט שילמה לתובעת 48,290 ש"ח: פיצוי לפי מחיר הרכב במחירון - 47,940 ש"ח (לפי מחירון לוי יצחק) ותוספת בסכום של 350 ש"ח בגין חפצים אישיים.

שירביט לא שלמה את שווי מכשיר הרדיו, שלטענת התובעת עומד על 722 ש"ח, לאחר הפחתת השתתפות עצמית בסכום של 850 ש"ח.

3.                   עילות התביעה של התובעת נגעו בדיני חוזים, בנזיקין, בדיני הביטוח, ועשיית עושר ולא במשפט, והסעד שנתבקש היה תשלום הסכומים עבור הרדיו בכל גניבה או אבדן מוחלט של רכב שנעשתה לגביו ההרחבה הרלוונטית.

התובעת טענה עוד, כי במקרה שעובדותיו זהות נקבע בת"ק (ירושלים) 2669/08 תורג'מן נ' שירביט חברה לבטוח בע"מ (5.2.2009), כי היה על שירביט לגלות למבוטחים באופן יזום ומפורש כי במקרה של גניבה או נזק טוטאלי, לא יחול פיצוי נוסף בגין הרדיו.

4.                   שירביט טענה שהכיסוי הביטוחי המורחב לרדיו לא חל במקרים של גניבת הרכב אלא רק במקרים שבהם נגנב או ניזוק הרדיו עצמו. יתרה מזו, ערך הרכב לפי מחיר מחירון כולל גם את הרדיו המותקן בו. על כן, תשלום נוסף עבור הרדיו יהווה כפל פיצוי. לדעת שירביט אין עילת תביעה בחוזים, אף לא בנזיקין בעילת הטעיה, וגם לא בעשיית עושר ולא במשפט - משום שהוראות ההרחבה אינן מזכות בסעד כספי אלא בסעד של רדיו חלופי.

שירביט סברה שאין להחיל את כלל מעשה בית דין בענייננו מכמה סיבות מצטברות: ראשית משום שמדובר בפסק דין בבית משפט לתביעות קטנות, שמעצם טבעו אינו יכול לחייב את כלל הערכאות, ולו משום שאין בו ייצוג מתאים, ובהכרח השאלות המשפטיות נדונות רק בחלקן. ושנית, משום שלפי כלל מעשה בית דין, אמנם מדובר באותה נתבעת, אך התובע רשאי להשתמש בפסק דין שניתן בהתדיינות קודמת שנטלה בה חלק רק כ"מגן" ולא כ"חרב".

החלטת האישור

5.                   בהחלטה מיום 24.4.12 אושרה התובענה כייצוגית.

בהחלטת האישור נקבע כי לא יחול על העניין השתק פלוגתא.

6.                   בהעדר הסתייגות מפורשת בפוליסה מכך שסעיף ההרחבות במלואו יחול במקרה של גניבה או נזק מלא - תחול הפרשנות הרגילה של הפוליסה, ולפיה הורחב הכיסוי לכלול פיצוי מיוחד בגין הרדיו, ב"כל הסיכונים", ולאו דווקא בסיכונים שפגעו ברדיו בלבד. סירובה של שירביט לשלם את תגמולי הביטוח בגין הרדיו נעשה, אם כן, תוך הפרת הסכם הביטוח, לכאורה. ולתובעת עומדות לכאורה גם עילות ההטעיה, הפרת חובה חקוקה, ועשיית עושר ולא במשפט.

7.                   הגדרת הקבוצה - הואיל ונקבע כי יש להחיל על התובענה את דין ההתיישנות המיוחד של חוק חוזה הביטוח, 3 שנים, הוגדרה הקבוצה "כמי שהיו לקוחות שירביט שרכשו ממנה פוליסה לביטוח מקיף בתוספת הרחבה בגין אבדן או נזק למכשיר רדיו לא אינטגראלי, החל מיום 1.6.2007 ועד היום, ואשר מכוניתם נגנבה ו/או נפגעה במצב של אובדן מוחלט, ואשר לא שולמו להם תגמולי ביטוח בגין הרדיו בנוסף לפיצוי עבור שווי הרכב".

8.                   לבסוף נקבע כי התובענה עומדת בתנאים לאישורה כייצוגית, כאמור בסעיף 8(א) בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו - 2006, והיא אושרה ככזו.

9.                   שירביט הגישה בקשת רשות ערעור שהופנתה נגד הקביעות בנוגע להגדרת הקבוצה (רע"א 4328/12). שירביט טענה כי היה מקום לכלול בהגדרת הקבוצה רק מבוטחים שרכבם נגנב, ולא מבוטחים שלרכבם נגרם אובדן מוחלט. במקום שנגרם אבדן מוחלט לרכב, ניתן לפרק את מכשיר הרדיו ולקבלו לפני שהרכב מועבר ל"מגרש הגרוטאות".

בית המשפט העליון דחה את הבר"ע. נקבע כי בנסיבות העניין ניתן לדחות את ההכרעה בטענות לשלב בו יוגש ערעור על פסק הדין בתובענה הייצוגית (ככל שיוגש).

10.               לאחר הדברים הללו הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה.

הסדר הפשרה